לתת מקום לרגש - כיצד לתקשר עם ילדים על רגשות
במהלך חיי היום יום העמוסים בחוויות, אנו כהורים רואים מגוון תגובות רגשיות אצל ילדינו, החל משמחה והתלהבות וכלה בתחושת עלבון או כעס צורבים. הורים מרבים לשאול אותי, מתי כדאי להתייחס לכל הרגשות האלה ומתי להתעלם? ומה יסייע לילדם להתפתח בצורה טובה בתחום הרגשי
בעולם המורכב בו גדלים ילדינו, קיימת חשיבות רבה לאינטליגנציה הרגשית וליכולת התמודדות טובה עם חוויות רגשיות שונות. כל הורה נושא עמו זכרונות לגבי האופן בו התייחסו הוריו לרגשותיו כשהיה ילד, ביניהם זכרונות חיוביים יותר ופחות ומבקש למצוא את הדרך המתאימה לו באמצעותה יוכל לחזק את ילדו מבחינת התמודדות עם רגשות. יש הורים הסבורים כי בהכלה של רגשות אין להגביל ויש לתת את המרחב המקסימלי להבעה של רגשות ואחרים הסבורים, כי התייחסות רבה מדי לרגשות עלולה ליצור פינוק ולפגום בהתמודדות. קשיים עשויים להתעורר גם בתהליך יצירת השיח בין ההורה לילד לגבי רגשות ועולים לבטים כיצד לייצר אוירה שמעודדת דיאלוג פתוח. מה עושים אם הילד לא משתף פעולה, או מתנגד לתגובות ההורה? במאמר הנוכחי אתייחס להתפתחות רגשית בגילאים השונים, סגנונות התמודדות של ילדים עם רגשות, קשיים בהתמודדות עם רגש ודרכים ליצירת דיאלוג פתוח ומפרה עם הילדים לגבי רגשות.
ד"ר דניאל גולמן, אשר כתב בשנת 1995 את הספר "אינטליגנציה רגשית" הדגיש את חשיבות האיזון הרגשי בכדי לשמור על הבריאות ועל תחושת הרווחה של האדם. כל אחד נולד עם מטען גנטי מסויים, אך משם אנו מתפתחים ויכולים לעצב את המעגלים הרגשיים שלנו. במהלך הילדות אנו מעצבים הרגלים רגשיים בסיסיים אשר ישלטו בחיינו ולכן החינוך כל כך חשוב. הוא דיבר על המוח הרציונלי (החשיבה ההגיונית) והמוח הרגשי (תחושת הבטן), אשר מאזנים זה את זה. לעתים הרגשות עזים – המוח הרגשי מתגבר על הרציונלי או להיפך – מתרחש תהליך של התעלמות מרגש והדגשת ההיגיון. הרצוי כמובן, הוא שהם יעבדו באיזון נכון ובהתאם לדרישות המצב המסויים. כמו כן הבחין גולמן בין אינטליגנציה תוך אישית, שהיא המידה בה אדם מודע לרגשותיו, למניעים להתנהגותו ולמצבו הרגשי בזמן נתון לאינטליגנציה בין אישית, שהיא היכולת לזהות ולהבין את הרגש, המניעים וההתנהגות של הזולת. שתי יכולות אלה קשורות להצלחה בחיים ולתחושה של רווחה רגשית, כלומר עד כמה יהיה אדם מרוצה מחייו ברמה הרגשית.
ילדים נבדלים בדרך בה הם מסוגלים להתמודד עם רגשותיהם, בעיקר עם רגשות שליליים אך גם עם רגשות חיוביים כשמחה והתרגשות. הורים ליותר מילד אחד מזכירים פעמים רבות את ההבדלים במזג של ילדיהם וביכולת שלהם להתמודד עם תסכול ועם רגש שלילי. היכולת לחסום השפעה של גירויים שליליים על הרגש או להנמיך את עוצמת הרגש כדי לתפקד בצורה טובה יותר נקראת ויסות רגשי (ראה מאמר נוסף, על ויסות רגשי). מטרת הויסות היא לקדם את מטרות האדם בהתאם לסיטואציה - לפעמים כדאי להנמיך את עוצמת הרגש והעוררות ולעתים להגביר. למשל, כאשר יושבים בכיתה נדרשים להוריד את עוצמת הרגש ולהקדיש ללמידה וכאשר מעודדים קבוצה אהודה הגברת הרגש עד למידה מסוימת - מתאימה ורצויה. היכולת לויסות רגשי היא יכולת מולדת בבסיסה, לכל ילד טמפרמנט משלו לביטוי רגשות אך היכולת משתנה ומתפתחת כתוצאה מחוויות של הילד באינטראקציה עם הדמויות המטפלות. רגשות יכולים להתעורר בילד כתגובה לגירוי חיצוני, כגון רעש חזק ומבהיל או כעס של אדם אחר עליו, אבל גם כתגובה לגירוי פנימי, כגון מחשבה או זיכרון לא נעימים. היכולת לווסת רגשות משפיעה כמובן על ההתנהגות ועל היכולת של הילד להתמודד עם מצבים שונים בחייו. לדוגמה, אם שאוספת את בנה מן הגן ומבשרת לו כי התוכניות לשעות אחר הצהריים השתנו. במידה ויכולת הויסות הרגשי שלו טובה, הוא מסוגל להרגע לאחר זמן סביר ולהסתגל לכך שהוא יבלה בצורה שונה את שעות האחר הצהריים. ילד בעל קושי בויסות הרגשי, עשוי להתקשות להרגע למשך זמן רב, באופן שישבש את התנהגותו ואת החוויה החיובית שלו באותו היום. יכולת הויסות מתפתחת עם הגיל, הילד לומד לשאת תסכולים ולדחות סיפוקים, להתמודד עם רגשות עזים ולהתנהג בצורה התואמת את גילו. במקביל להתפתחות המוח, גוברת המודעות והעירנות של הילדים לרגשות ולהתנהגויות של אחרים, למשמעויות רגשיות שונות, וגם הציפייה מהם ליכולות ויסות רגש והתנהגות - גוברות. בכל גיל נצפה ליכולות והתנהגות התואמים את הגיל. למשל, הציפייה מילדה בת שש להתחשב באחותה התינוקת ולהתמודד עם רגשות של קנאה או כעס על אחותה תהיה גבוהה יותר בהשוואה לציפייה מילדה כבת ארבע.
ההתמודדות הרגשית של ילדים קשורה לגילם, לשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים ולסגנון האןפייני להם בהתמודדות עם רגשות. חשוב לזכור כי גם השונות בתוך כל שלב התפתחותי היא רבה, יש ילדים המתפתחים במהירות רבה יותר ויש הזקוקים לזמן רב יותר (ה-Late bloomers). הפסיכואנליטיקאי דונלד ו. ויניקוט התייחס בספרו "תינוקות ואמותיהם" (הוצאה מחודשת, 1998), לקשר בין האם לתינוק, במהלכו היא מסייעת לו לעבד את רגשותיו. בתחילה, התינוק תלוי לחלוטין בדמויות המטפלות. הדמות המטפלת קולטת את החוויות הרגשיות של התינוק, מגיבה לכך ומתרגמת עבורו את התחושות בצורה שהוא יכול להבין אותן. עם הזמן התינוק מפתח יכולת לשאת את החוויות הרגשיות שלו, להפוך את הלא מודע למודע, לתת מילים למה שאין לו מילים. כאשר התינוק מתפתח, חשוב בהדרגה לספק את הצרכים הרגשיים שלו שלא בצורה מושלמת, לאפשר גם תסכולים כדי שהתינוק והילד יפתח יכולת להתמודד עם תסכול ולהתגבר (מה שמכונה : אמא טובה-דיה). אם כך, חשוב לאפשר לילדים מידה מסוימת של תסכול, אשר יוכלו להתאושש ממנה ולהתחזק לקראת התמודדויות שונות בחיים. במהלך שנות החיים הראשונות הפעוט מתחיל בהדרגה להיפרד ברמה הפיזית והרגשית מן ההורה ונלחם על עצמאותו. בגילאי הגן מתחילים הילדים להבין ולתת שם לרגשות שונים (כועס, עצוב, שמח...) וכן לבטא את הרגשות והרצונות שלהם דרך משחק. בהדרגה מתפתחות היכולות לדחיית סיפוקים, לשאת תסכול, להפנים את נורמות החברה ולהיענות לסמכות. הילד יוצא בהדרגתיות מנקודת מבט אגוצנטרית הממוקדת רק בצרכיו-שלו, לנקודת מבט המתייחס גם לנקודת מבט האחר ולצרכיו. גיל בית הספר היסודי הוא שלב משמעותי בהתפתחות הרגשית בילדות בו הילד לומד להסתגל לדרישות החברה והתרבות. נחלשת התלות הרגשית בהורים וגוברת התלות הרגשית בבני הגיל. העיסוק החברתי מסייע להתפתחות הרגשית ולפיתוח תחושה של "עצמי" יציב ועקבי יותר (גרפי-פישר, 2014). אצל ילדים בבית הספר היסודי, במיוחד בכיתה ג' ואילך, נוכל לראות צורך חזק להשתייכות לקבוצה, נוצרות "חבורות" בכיתה אשר רוב הילדים מבקשים להשתייך אליהן. ההבנה של הילד במה הוא דומה או שונה מילדים אחרים, מסייעת לו בתהליכי גיבוש הזהות שלו. כמו כן, בהדרגה גוברת מודעות הילד לדרך בה רואים אותו האחרים ולצד זאת מתעוררים רגשות בושה וחשש מלעג או דחייה. המרכזיות של בני הגיל והעירנות לנקודת המבט של אחרים לגביי נמשכים ואף גוברים בגיל ההתבגרות. בולט הצורך בנפרדות מדמויות ההורים המסייע להגדיר זהות עצמאית והתפקוד הרגשי עשוי להתאפיין במצבי רוח משתנים, נטייה למרדנות, ציניות וביקורתיות.
ההורים אשר מלווים את ילדיהם במהלך שלבי ההתפתחות השונים, נדרשים לאזן בין הבנה, תמיכה ואמפטיה לילדיהם לבין היותם דמויות מחנכות, אשר "מכינות את הילד לחיים". פעמים רבות נדרש ההורה דווקא להציג גבול או לתסכל את ילדו בכדי לאפשר לו תהליכים של למידה והתחזקות רגשית. אם כך, כיצד יכולים הורים לסייע לילדיהם להתמודד בצורה טובה יותר עם רגשותיהם?
- לתת לגיטימציה לרגש - ראשית, חשוב לשדר לילד שהתחושות שלו הן לגיטימיות ושניתן להתמודד עימן. מומלץ שלא לזלזל ברגשות, לבטלם או להמעיט בחשיבותם, מכיוון שהדבר עלול להוביל את הילד להכחשת רגשותיו בהמשך או דווקא להקצנה של התגובות בכדי להשיג את התגובה הרצויה מן ההורים. נקודת בסיס חשובה להתמודדות עם רגשות עזים היא להבין כי לא ניתן לבטל את הרגש ואת עוצמתו אך ניתן לשנות את ההתמודדות עמו ואת ההשפעות שלו על ההתנהגות. למשל, מומלץ שלא לומר לילד "אני לא מבינה ממה אתה כל כך מתרגש, מה בסך הכל קרה" אלא עדיף לומר "אתה נסער מאוד ואפשר להבין את זה, בוא נראה ביחד מה גרם לך להרגיש כך ומה ניתן לעשות".
- מודעות ההורה לרגשותיו - הדרך בה נתמודד עם הרגשות שלנו עצמנו, רלוונטית במידה רבה לדרך בה נתמודד עם הרגשות של ילדינו ונוכל לסייע להם בהתמודדות. המודעות של ההורה לרגשותיו חיונית בכדי שיוכל להגיע לדיאלוג עם הילד ממקום מודע ורגוע יותר. לעתים מצוקה של הילד או אפילו התרגשות יתר שמובילה להתנהגות לא נעימה - מעוררת אצל ההורה רגשות שונים של עצב, תסכול, כעס ובושה. הורה המתקשה לווסת את רגשותיו עשוי לבלבל את ילדו אשר יהיה מוצף גם ברגשות ההורה, יתקשה להבדיל בין רגשות ההורה לרגשותיו שלו ובכך תיפגם יכולת ההתמודדות שלו. חשוב להפריד באופן ברור בין רגשות הילד לרגשות ההורה. למשל, ילד הנמצא בלחץ לקראת הגשה של מטלה לימודית ואשר אימו נמצאת גם היא בלחץ מכיוון שהיא חוששת שלא יצליח, רגשותיה השליליים של האם עשויים "לחלחל" לדיאלוג בינה לבין הילד וכך יתקשה להתעודד ומידת הלחץ שלו תגבר. במידה והאם תוכל להיות ערה ללחץ שלה, היא תוכל לנסות ולהרגע, או לאפשר לדמות אחרת לסייע לילד בהתמודדות עם רגשות הלחץ מן הלמידה, או אפילו להודות בפני הילד, במידה והוא בוגר דיו, כי היא גם כן לחוצה ובכך לאפשר דיאלוג פתוח שיקדם התמודדות משותפת עם תחושות לחץ.
- לתת לרגשות שמות – כאשר הילד יודע לזהות את הרגש שהוא חווה, יכול הדבר לווסת במידה מסוימת את עוצמות הרגש ולגייס כוחות להתמודדות. גם אם בלב ההתרחשות עצמה הילד נסער מדי מכדי לזהות את הרגש, ניתן לשוחח עמו בשלב מאוחר יותר כאשר הוא רגוע, לסייע לו להבין מהו הרגש שהרגיש, וכיצד יוכל להתמודד בפעמים הבאות. זהו כלי רב עוצמה שיכול לסייע לו בהמשך להתמודד עם חוויות לא נעימות ורגש שלילי. לדוגמא, ניתן להסביר לילד "אתה כעסת מהסיבה הזו והזו... ולכן התנהגת בדרך בה התנהגת".
- כאשר משוחחים עם הילד, חשוב קודם כל "להיות שם" ולהקשיב ולא לפתור ישר את הקושי. להורה קשה מאוד לראות את ילדו סובל. הוא עשוי למהר בכדי לרצות לפתור לילד את המצוקה ולהסיר את הרגש השלילי. לרגשות השליליים יש מקום ותפקיד בחיי הילד. עצב, כעס, קנאה - הם חלק חיוני לחוויה האנושית וההתמודדות עמם מחזקת את הילד ואת החוסן הרגשי שלו בעתיד. ההורה יוכל לסייע בכך שישהה עם ילדו כאשר הוא חווה את הרגש השלילי, להיות שם ולחזק אותו ומן הצד השני לאפשר לו להתמודד ולהתחזק על פי יכולותיו. לאחר שההורה הקשיב ונתן לילד לבטא את עצמו ניתן להציע פתרונות אפשריים להתמודדות ולהוסיף ולכוון את הילד בכדי שיציע פתרונות נוספים שיכולים להתאים לו.
- לשתף את הילדים ברגשותינו החיוביים כמו גם השליליים – ילדים שואבים כוח רב מהוריהם, מן התחושה שההורה הוא אדם שלם, עם יתרונות, חסרונות ויכולת להתמודד עם קשיים. הורים רבים סבורים שאין זה מעניינם של הילדים לדעת דברים על חיי ההורים. אחרים מספרים כי ילדיהם שקועים בענייניהם ובמסכים השונים ואינם מתעניינים בדברי ההורים. כשתנסו תיווכחו, כי במידה וההורה פונה לילד במטרה לשוחח בזמן המתאים לשניהם, משתף בחוויות שעבר ובהתמודדות עמן (באופן התואם את גיל הילד), מקשיבים הילדים בקשב רב. לכן, אל תוותרו. שתפו את ילדיכם ברגשותיכם ובחוויותיכם. הם ילמדו מניסיונכם כיצד להתמודד עם רגשות ותסכולים וגם ירוויחו מן ההדדיות שתיווצר בקשר, בו הם גם מקבלים וגם נותנים - את ההקשבה ואת חוות הדעת שלהם.
- התחושה של התמודדות משותפת – כאשר לילד יש קושי, הוא צובע במידה רבה את התמונה והראייה של ההורה את הילד. לעתים, בתהליך בו ההורה מנסה לסייע לילד באופן מעשי והילד מתקשה או מסרב להיעזר, מתעוררים מריבות וכעס אשר פוגמים בהתמודדות של הילד (וגם של ההורה...) עם רגשותיהם. לכן, חשוב לתת לילד תחושה כי ההורה והילד מתמודדים ביחד עם הקושי וכי הם אינם משני צדדים של המתרס. התחושה של "ביחד" בשונה ממאבק כוחות, תפיג את תחושת הבדידות ותעזור לילדים להפנות את כוחותיהם להתמודדות עם הקושי ולא למאבק עם הוריהם.
- לסמוך על הילד שיוכל להתמודד – כאמור, כאשר הילד מתקשה או סובל , עשוי ההורה לחוות גם הוא רגשות של עצב, כעס, ייאוש... במקרה זה משולים ההורה והילד לשני אנשים הטובעים בנהר יחדיו ואין מי שימשה אותם החוצה. לצד ניסיונות לעזור לילד, חשוב לשדר לו גם את האמונה, כי ההורה מאמין ביכולתו להתגבר. גם כאשר הילד מתקשה במידה רבה ואף סובל, חשוב לתת לו את התחושה שהוא יכול להתמודד עם האתגרים ועם הרגשות העזים. להראות לו את הצלחותיו ולחזק אותו. במקרה זה העמדה של ההורה יכולה ממש לשנות את ההתמודדות של הילד, אשר חש כי ההורה מאמין בו וביכולתו. כאשר הילד נכשל ומתוסכל – רצוי להתייחס לכך כאל שלב שניתן להתגבר עליו ולהמשיך הלאה. לדוגמה, ילד הסובל מקושי בהתמודדות החברתית ונאלץ להתמודד עם רגשות תסכול ורגשות קנאה בחבריו. ילדים ומתבגרים רואים בדרך כלל את ההווה בלבד ומתקשים לראות את העתיד. ההורה יוכל לשקף לילד את ההתמודדות שלו כשלב בתוך תהליך, שבו הוא מתקדם ומשתפר ובכך לסייע לו בהתמודדות טובה יותר עם הרגש השלילי ועם האתגרים החברתיים.
- לשמור על הגבולות - הילדים וגם המתבגרים זקוקים במידה רבה להורים כדמויות חזקות ויציבות אשר עליהן ניתן להישען ואשר יכולות לשאת את העוצמות הרגשיות של הילד ולספק לו מענה וגם גבול ראוי. ילד הנמצא בהתפרצות רגשית זקוק להבנה והכלה רגשית, אך זקוק לצד זאת גם לגבול ברור, שיסייע לו להרגע ולשלוט ברגשותיו והתנהגותו. לדוגמה, ילד שחזר עייף ורעב הביתה והוא נוהג בכעס ותסכול כלפי ההורה. לאחר שלב ראשוני שבו ההורה מנסה להרגיעו, מכין לו אוכל ומקל עליו, במידה והילד ממשיך לנהוג בכעס וחוסר התחשבות בהחלט מומלץ לשים גבול ולומר כי כעת ההורה מצפה שהילד ירגע וישוב לדבר בכבוד אל ההורה. ניתן להציע במצב זה דרכים להירגע כגון מנוחה בחדר, שתיה, צפייה בתכנית טלוויזיה אהובה, מקלחת חמה ועוד.
- להתאים את התיווך הרגשי לילד הספציפי - במהלך השנים "לומד" ההורה את ילדו. הוא מבין מתי הוא מתרגש יתר, מרגשות חיוביים או שליליים, מתי הוא צריך לנוח ולווסת את הרגש. מהם המצבים שמסעירים אותו ומקשים עליו ומהם המצבים שמקלים עליו. למשל ילד שכאשר נמצא במקום רועש מאוד, או בפעילות חברתית הממושכת מדי עבורו, הוא נסער וזקוק למעט שקט. ניתן לסייע לילד לראות זאת ולתכנן את פעולותיו ולוח הזמנים שלו בצורה שתסייע לו. דוגמה נוספת היא ילד שמתקשה להתמודד עם תחרות ובזמן תחרות הוא נסער מאוד ומתקשה להפסיד. מומלץ יהיה לשוחח עם הילד טרם ההשתתפות בפעילויות תחרותיות ו"להתכונן" מבחינה רגשית לתרחישים שונים, לדמיין מה יקרה אם יפסיד ולחשוב ביחד על דרכים להתמודדות עם הרגש השלילי. ודוגמא אחרונה היא למשל ילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז או לקויות למידה. ילדים אלה מתקשים להתמודד עם רגשות שליליים ומורכבות רגשית. אצל חלקם, התנהגות פרו-חברתית ויכולת להבין את האחר מתפתחות בקצב איטי יותר ולמרות שהדבר יכול להכעיס ולתסכל את ההורה, חשוב להעניק לילד תיווך נכון של רגשות וסיטואציות באוירה רגועה בכדי לסייע לו לפתח את היכולות האלה ולחזק את בטחונו ביכולת ההתמודדות שלו.
לסיכום, היכולת להתמודד עם רגשות מקושרת לרווחה רגשית ולהצלחה בחיים. להורה תפקיד חשוב בכדי לסייע לילד ללמוד להבין את רגשותיו ולהתמודד עימם. יצירת תקשורת בין הורה לילד לגבי רגשות פעמים רבות אינה פשוטה: רגשות לא מודעים של ההורה, הזדהות יתר עם קשיי הילד, מזגו של הילד והחוויות שעבר בחייו - כל אלה חשובים בכדי להבין מהי הדרך המתאימה לשיחה על נושאים רגשיים עם אותו הילד. הוצגו התייחסויות שונות שיכולות לתרום פיתוח שיח הדדי ומפרה בין ההורים לילדים בנושא רגשות.
בבליוגרפיה
ד"ר דניאל גולמן, "אינטליגנציה רגשית", הוצאת מטר 1997.
חנה גרפי פישר, "גיל החביון - שיאה של התפתחות מבנה העצמי". אתר פסיכולוגיה עברית, http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3189 . 14.10.2014
ד.ו. ויניקוט, "תינוקות ואמותיהם", הוצאת דביר 1998.